החלטה בתיק ב"ש 90445/05

1.         זהו ערר על החלטתו של בית משפט שלום בפתח תקווה (כב' השופט מקובר), מיום 31/1/05, שלא לפסול את רשיונו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, וזאת אף מעבר ל-6 חודשים.

            המשיב היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית מיום 11/10/04, כאשר רשיונו של המשיב נפסל על ידי קצין משטרה מוסמך לתקופה של 90 יום שהסתיימו ביום 11/1/05, כאשר ביום 20/1/05 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של גרם מוות ברשלנות ובד בבד הוגשה בקשה לפסילת רשיון נהיגתו עד תום ההליכים.

            בהחלטת בית משפט קמא מיום 31/1/05, נדחתה בקשת המבקשת לפסילת רשיון נהיגת המשיב עד תום ההליכים.

2.         לטענת המבקשת, טעה בית משפט קמא שעה שקבע שהמשיב לא היה עירני לנעשה בכביש, הוסיף שהמשיב היה חייב לראות את המנוח, התרשל בנהיגתו, נהג בנהיגה שלא שמה לב למה שקורה בכביש ולפיכך מדובר בנהיגה מסוכנת ורשלנית, אך למרות כל קביעות אלה קבע בית המשפט קמא שאין מקום לפסול את רשיון נהיגתו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

            עוד הוסיפה המבקשת שמשקבע בית המשפט קמא שמדובר בנהיגה מסוכנת, לא היה מקום להורות על החזרת רשיון הנהיגה לידי המשיב, ובעניין זה מפנה היא לפסיקת בית המשפט העליון לפיה יש ליתן במקרים שכאלה, בהם מדובר בתאונות קטלניות, משקל רב לאינטרס של הגנה על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים.

            עוד הוסיפה המבקשת שכאשר מדובר בעבירה כה חמורה ואין כל הסבר המניח את הדעת להתנהגות המשיב ואופן נהיגתו המסוכן, הרי קיים סיכון של ממש לשלום הציבור וביטחונו מהמשך נהיגת המשיב.

3.         בית המשפט קמא בהחלטה ארוכה, מפורטת ומנומקת, עמד על נסיבות האירוע המצער, כמו כן ניתח את הראיות שקיימות בתיק החקירה, והגיע לכלל מסקנה שאכן המשיב לא היה עירני לנעשה בכביש, התרשל באופן נהיגתו, נהיגתו היתה מסוכנת במקרה הנ"ל, עמד לרשותו שדה ראייה פתוח - כל זאת כאשר הוא מקבל כמעט את כל טענות המבקשת באשר לקיום ראיות התומכות בגרסת המבקשת, תוך דחיית גרסת המשיב והסבריו.

            על אף קביעות אלה התייחס בית המשפט קמא לותק רב השנים של המשיב בנהיגה (כ-28 שנים), כאשר במהלך כל שנים רבות אלה נזקפו לחובתו 2 הרשעות בלבד, בגין מהירות, האחרונה מלפני כ-9 שנים, ועל כן הוסיף וקבע בית המשפט קמא שעברו של המשיב אינו מצביע על מסוכנות כלל ועיקר, ועוד הדגיש העובדה כי בשים לב לעובדה זו הרי אין מדובר בהתנהגות אופיינית למשיב.

            עוד הדגיש בית המשפט קמא את מהירות נסיעתו של המשיב שעמדה על סביבות ה-25 קמ"ש, מהירות שהואטה על ידי המשיב בהגיעו לצומת לכדי 20 קמ"ש, גרסה שנתמכת אף בעדותו של עד נייטרלי.

            לבסוף קבע בית המשפט קמא, שבשים לב לעברו התעבורתי החריג ויוצא הדופן לחיוב, ובשים לב לאירוע בעל האופי המקרי ולעובדה שאין מדובר בהתנהגות אופיינית, ובשל מצבו הרפואי, אין מקום לפסול את רשיון נהיגתו.

            בית המשפט קמא לא נתן כל משקל לעובדה שרשיון הנהיגה הוחזר למשיב לפרק זמן של שבועיים עד לקיום הדיון בפניו.

4.         ראוי להדגיש העובדה שבין לבין חלף למעלה מחודש ממועד מתן החלטתו של בית המשפט קמא, והעובדה שאינה שנויה במחלוקת הינה שהמשיב מחזיק ברשיון נהיגתו ממועד תום הפסילה המנהלית, דהיינו מיום 12/1/05, כך שנכון להיום הוא מחזיק בידו את רשיון הנהיגה קרוב לחודשיים ימים.

            לא ניתן כל הסבר לבית המשפט קמא מדוע השתהתה המבקשת בהגשת כתב האישום לבית המשפט קמא, מדוע היא לא פעלה להגשת הבקשה לפסילה עד תום ההליכים ביום 12/1/05 או במועד סמוך לכך, אלא עשתה זאת רק ביום 20/1/05, כ-10 ימים לאחר שהמשיב קיבל לידיו את רשיון הנהיגה.

            אם מדובר במשיב כה מסוכן בהמשך נהיגתו, וזו מסכנת את שלומם ובטחונם של המשתמשים בדרך, לרבות הולכי הרגל, כיצד זה השתהתה המשיבה בהגשת בקשה להמשך פסילת רשיון הנהיגה, כאשר היתה מודעת היטב לכך שהפסילה המנהלית באה לידי סיום ביום 11/1/05, ואף על פי כן לא פעלה בנדון ומצאה לנכון להגיש את בקשה רק לאחר שהמשיב קיבל חזרה לידיו את רשיון נהיגתו ויש להניח שעשה בו שימוש משך כ-10 ימים עד להגשת הבקשה.

            במאמר מוסגר אוסיף ואציין שהגשת הבקשה לאחר החזרת רשיון הנהיגה לידי המשיב, יצרה מצב עובדתי חדש על פיו עד להכרעת בית המשפט לא היתה הצדקה לפסילת רשיון הנהיגה, ומשכך הם פני הדברים הרי אותו הגיון חל עד עצם מתן ההחלטה בערר לפניי.

            למותר לציין, שאין בית המשפט יכול להתעלם מעובדה זו כנתון בעל משקל בבואו להכריע בסוגייה אם מדובר במשיב שהמשך נהיגתו מסכנת את המשתמשים בדרך, שעה שהמבקשת התרשלה בהגשת הבקשה וזו הוגשה לבית המשפט רק כ-10 ימים לאחר סיום הפסילה המנהלית, כאשר יש לעשות אנלוגיה לסוגיה של הגשת בקשה למעצר נאשם לאחר שחרורו.

            מקל וחומר כאשר מדובר בתקופה כה ארוכה של קרוב לחודשיים בה המשיך המשיב להחזיק ברשיון נהיגתו, ולעובדה זו יש משקל נכבד בין שיקולי ערכאת הערר שלא לקבל את הערר שעה שמדובר בפרק זמן ארוך בו המשיב החזיק ברשיון נהיגתו, ולא הוכח הלכה למעשה שהיה בכך כדי לסכן את שלומו וביטחונו של ציבור המשתמשים בדרך.

5.         גם לגופו של עניין, מצאתי לדחות את הבקשה, כל זאת בשים לב לנסיבות החריגות ויוצאות הדופן המתקיימות במקרה זה, והכוונה בעיקר לעברו התעבורתי הדי חריג של המשיב, שבמשך 28 שנות נהיגה צבר לחובתו 2 הרשעות בלבד, האחרונה מלפני 9 שנים, גליון הרשעות שהוא חריג ונדיר במחוזותינו ואין ספק שהוא מצביע על מי שנזהר זהירות מירבית בשעת נהיגה ומי שמקפיד הקפדה רבה על חוקי התנועה.

            אם אוסיף לעובדה חריגה זו את טענות המשיב לגבי נסיבותיה החריגות של התאונה המצערת, שעה שמהירות נהיגתו היתה איטית, והוא אף האט אותה עוד יותר בהגיעו לצומת, נתן את דעתו לאותו הולך רגל שהחל בחציית הכביש, אך לא נתן את דעתו להולך רגל נוסף, הוא קורבן העבירה, המנוח, שהחל בחציית הכביש לאחר אותו הולך רגל ראשון.